נטל, נטל תרדוף...
"זה הפירוש של אחריות הורית, זה גם הפירוש של אחריות חברתית. כשאדם מביא ילדים לעולם, הוא זה שאחראי עליהם. לא המדינה אמורה לפרנס אותם, גם לא הורים אחרים". (לפיד).
זו האידאולוגיה. כל אחד לעצמו, כל אחד לגורלו. אם שפר עליך גורלך, תהנה מכל עושרך. אם כשלת תישא לבדך בעוניך.. אם עני אתה וילדים הבאת לעולם, מופקר אתה, תיענש אתה וגם ילדיך.
לאחר ש'פתרנו' את נטל הביטחון והבאנו 'לשוויון לכל' בגיוס לצה"ל, מכריזים בעלי האידיאולוגיה, נפנה עכשיו לשוויון בנטל המס.
'אינכם משלמים מיסים' מתריסים כלפי המעמדות הנמוכים ומכאן 'אינכם נושאים בנטל'. 'מי שמשלמים', הם מוסיפים, 'אלה העשירונים העליונים והם הנושאים בנטל'.
וחמור מהם מצבם של מקבלי קצבאות הילדים ובראשם המשפחות מרובות הילדים, אלה מוכרזים כעושקי המדינה "כשאדם מביא ילדים לעולם, הוא זה שאחראי עליהם. לא המדינה אמורה לפרנס אותם, גם לא הורים אחרים".
זה השיח הרווח במחוזותינו והוא מחלחל ורוכש לו מעריצים. מי אתה, מהי תרומתך לחברה, לכלכלה, למדינה, לכל אלה אין כלל חשיבות. מי אתה, מה הן מגבלותיך, היכן אתה גר, מה הייתה נקודת הפתיחה שלך, גם לאלה אין כל משמעות. שילמת מיסים, נכנסת בשערי התהילה של 'הנושאים את המדינה על כתפיהם'. אם לאו, שוליים בלתי נחשבים אתה ואם גם ילדים הבאת לעולם, טפיל אתה. 'המדינה נושאת אותך על גבה'.
הערכים הפכו תגי מחיר. תהיה חקלאי בגבול הלבנון או פועל בירוחם אם לא הגעת לסף המס אחת דתך, תרומתך אפסית. מנהל שיווק התוצרת של חקלאי זה, שמשכורתו נאה ומס הכנסה משולם עליה, הוא מלח הארץ, הוא נושא את המדינה על כתפיו, עליו עומדת הכלכלה וממנו ניזון הטפיל העלוב שאת תוצרתו הוא משווק. פקיד הבנק בו מתנהל חשבונו של הפועל מירוחם, שממשכורתו מנוכה מס לאוצר המדינה, הוא בבת עינו של השלטון. אותו יש לעודד כי עליו מונח עתיד כלכלת המדינה ורק באמצעות כספו נוכל לסייע לפועל העצל, חסר המוטיבציה, העובד רק 10 שעות מידי יום..
חמור מכך. השקפת עולם הרואה בשוליים של החברה מטרד שיש לדכאו, המציבה את ערכו של הפרט עפ"י כספי המיסים המשולמים על ידו, סופה שתגיע גם לבחינתם של כל שוליה של החברה, נכים, חולים, קשישים, מובטלים, עניים ושאר קשי היום. אלה אינם תורמים כלל, יטענו חסידי מבחן השוויון בנטל, ומדוע שנסייע להם.
וכי מדוע שהחברה תממן את בריאותם של ילדים שהוריהם מובטלים, ומדוע שהחברה תממן את חינוכם של ילדים שהוריהם עניים, הרי "כשאדם מביא ילדים לעולם, הוא זה שאחראי עליהם...".
זה השיח המוביל. לא רק את רווחתם הכלכלית המצומקת נוטלים מהמעמדות הנמוכים, גם את כבודם מבקשים לרמוס. מפוררים את החוט הדק המשייך אותם עדיין לחברה.
זה השיח. לא שוויון בהזדמנויות, לא שוויון במשאבים לאומיים, לא שוויון בחינוך, בבריאות, בתעסוקה, בביטחון האישי. לא סולידריות. כל אלו אבדו.
חברה חולה במדינת "השוויון בנטל".
הרצל חסון
